החטאים – סרטו החדש והנפלא של אבי נשר

שחקנים:

נלי תגר, ג'וי ריגר, יבגניה דודינה, דורון תבורי, תום אבני ומולי שולמן

בימוי: אבי נשר

תסריט: אבי נשר

החל מה-1.12.16 בבתי הקולנוע

'החטאים'– סרטו החדש של אבי עוסק בפוסט טראומת השואה יחד עם פמיניזם וגילוי עצמי. בין ירושלים, ברלין, ורשה ותל- אביב, בין 1977- שנת המהפך ובין שנות הארבעים האפלות, עוברות שתי האחיות לבית מילך טלטלה ומהפך משלהן, בסרט מרתק, אותנטי ומרגש. בתפקיד הראשי- מוזיקה שמימית שחלקה נכתבה במיוחד לסרט.

הסיפור מתמקד בשתי אחיות שאפתניות ותחרותיות. האחת (נלי תגר), עיתונאית חושפת שערוריות, המנהלת אורח חיים שערורייתי בעצמה ונשואה לעורך שבועון פרובוקטיבי (תום אבני). השנייה (ג'וי ריגר), מוסיקאית מחוננת ועצורה, אשר מנסה לעשות דרכה בעולם הגברי והתחרותי של המוסיקה הקלאסית. היא לומדת באקדמיה בירושלים וחולמת להיות מלחינה.

הסרט נע לאורך ציר ירושלים – תל אביב-  ברלין – וורשה. עבר והווה, לידה ומוות, יצר ויצירה, דיבור והשתקה, זיכרון ומחיקה, סליחה וקללה. זהו סרט שבכוונתו להתמודד קצת אחרת עם נוכחות – או השכחת – השואה. שתי גיבורות הסרט לא יכולות להיות יותר שונות זאת מזו. האחת ילדה טובה ירושלים, השנייה תל אביבית ציניקנית, פרובוקטיבית, אנרכיסטית. שתיהן חיות בצלו של אבא דומיננטי, סמכותי, מכה, שותק – ושתיהן חייבות לפרוץ מתוך השקר הגדול שאותו חיו.

סיפור הסרט, הדובר ארבע שפות: עברית, אנגלית, גרמנית ופולנית, נכתב בהשראת מערכת היחסים של המלחינה הישראלית אלה מילך־שריף, (מלחינת האופרה "צחוק של עכברוש" ואשתו של נועם שריף), ואחותה, מבקרת התיאטרון המנוחה שוש אביגיל, (העיתונאית ומבקרת התיאטרון שהייתה נשואה לכתב הראשי של השבועון "בול", עמוס גפן). אלה שריף, אישה דעתנית, התעקשה לספר את הסיפור. היא פגשה את אבי נשר בקפה תל אביבי ובכתה. עד כדי כך היה חשוב לה להוציא לאור את הסיפור.

אבי נשר הבמאי מספר שמזה 35 שנה הוא יוצר סרטים שחוקרים את מהות הרוח שבמפרשי ההוויה הישראלית, ההגדרה העצמית הישראלית, המיתולוגיה הישראלית. מכיוון שגדל בעצמו בחברת מהגרים ששקדה על יצירת הנרטיב הצברי המכונן שלה, ובמקביל בהעלמת הנרטיב הגלותי המערער שלה, משייטים סרטיו באוקיינוס שבין שני החופים הנוגדים – לעתים עוינים – ובסופו של דבר, משלימים זה את זה.

"יותר מאשר בכל סרט קודם שלי, ב"החטאים" תבואנה לכדי התנגשות של ממש שתי ההוויות – התנגשות חוזרת ונשנית הקיימת בחיינו כאן מזה שנים רבות, שבכוחה לפרום את התפרים הדקים שמאחים את המבנה המשפחתי של המהגרים וצאצאיהם. ביקרתי בעבר במחוזות אלה, גם ב"סוף העולם שמאלה" וגם ב"פעם הייתי", אבל כאן הניסיון הוא להעמיק אל לב המאפליה הישראלית ולאתר את מקורות האור והחמצן – ההכלה והסכנה – אשר מהווים ישועתנו ומאפשרים המשכיות קיומנו."

זהו סיפור אמתי ששאול מחייהן של האחיות מילך אך זהו במידה רבה גם סיפורו של נשר. פריסת הסיפור 'שלו' דרך סיפור של משפחה 'אחרת' אפשרו לו את הריחוק והפרספקטיבה הדרושים להתבוננות אנליטית. על כך מעידה גם השחקנית נלי תגר שבסצנות הקשות בסרט נשאה על גבה סצנות דומות מחייה שלה.

הסיפור עוסק בפוסט טראומת השואה יחד עם פמיניזם וגילוי עצמי. מסופר בעין נשית. נשר מאמין שהן מובילות את הקדמה ואין ספק ביכולתן לעשות הכול.  האב- ספק מלאך- רוצח- קורבן. הלב נחמץ עבורו והטראומות שעבר. אין ניצולים מהזמן ההוא וגם מי שניצל מת בדרכים אחרות. הסרט עוסק בדור הבא. לא בדור ההורים. לקהל הצופים קל יותר להבין ולהזדהות עם הבנות מאשר עם ההורים. בספי-  יוספה, אותה מגלמת ג'וי ריגר, יש איכויות עצורות כהר געש. וולקנו העומד לפרוץ. ננה, היא אהרונה, אותה מגלמת נלי תגר, היא אישה מאוד חכמה. נשר מעיד כי רק שחקנית מאוד חכמה יכולה לגלם אישה מאוד חכמה ושלא כמו בתיאטרון, קלוז אפ של המצלמה- לא משקר.

המשחק  של האחיות ווירטואוזי. ג'וי ריגר כאחות המוזיקאית העצורה מצליחה בהרבה פחות מילים להביע אינסוף רגשות מתפרצות ואש . נלי תגר כאחות אקטיביסטית, תוססת ומתנגדת כמעט לכל דבר וחייה חיי אהבה- קנאה- התקפות עצבים עם בעלה (תום אבני הנהדר), כל כך משכנעת בקיצוניות דעותיה ובאנטי מול האב עד כי שנאתי אותה ברגעים מסוימים. ג'וי ריגר לא ידעה כלל לשיר. המפיק המוזיקלי ישי שטקלר, טרטר את נשמתה בשיעורי פיתוח קול, מקהלות ופסנתר. לאחר כעשרה חודשים היא שרה באופן מדהים בקול קטיפה מהפנט. דורון תבורי ויבגנייה דודינה נהדרים בתור ההורים כמו גם השחקנים הזרים המשכנעים במשחק רגיש וחודר.

העיצוב הנהדר של איתן לוי בחללי הפנים והחוץ עם תפאורה ואביזרים אותנטיים לתקופה. התלבושות של האחיות, האם ושאר הנשים השואבות אותנו אל שנות השבעים נעדרות הטלפון הסלולרי והטאבלט. היתכן שזיהיתי את האוטובוס של 'הלהקה'?

המוזיקה– מוזיקת מקהלה שמימית המעלה אותנו ואף מעיפה אותנו לעולמות אחרים. השילוב בין צליל וקול כחלק אינטגרלי במהלך העלילה הם הגיבור האמתי של הסרט, בעיניי. מוזיקה משפיעה בכל סרט. היא גורמת לנו להתאהב, לפחד, לצחוק. בסרט 'חטאים' היא יצרה אצלי הרבה דמעות, אך לא של עצב אלא של אושר. בין הרקוויאם הגרמני של ברהמס לבין Cantique de Jean Racine של גבריאל פורה באה ועלתה מוזיקה מקורית של אלה שריף למילים של אביה- ד"ר ברוך מילך ביצירה: "בוא יבוא הזמן" בביצוע: מקהלת בוגרי בית הספר תלמה ילין, תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים ו'חישקי חישקי' למוזיקה מאת אברהם קסארס ומילים של רבי יצחק אבוהב דה פונסקה, בביצוע התזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים ומקהלת בוגרי תלמה ילין. קטע 'הקונצרט' מאת אבנר דורמן למילים של קז'ישטוף קמיל בז'ינסקי נשא אותי מעלה ועיניי היו קרועות ועצומות לסירוגין. ההרכב הקלאסי המשלב גיטרה חשמלית נגעו בכל מיתרי הנפש. (לינקים מצורפים).

עבר והווה

לעבר יש חשיבות עצומה בעיצוב ההווה (לכן נטייתו של נשר לעסוק בסרטים המתרחשים בעבר והניסיון לייצר פרספקטיבה הולמת להווה), אבל בסופו של דבר חייב ההווה לחלץ עצמו מציפורני העבר, אחרת העבר יהפוך למקדם גורל בלתי נמנע – היסטוריה חייבת להפוך למיתולוגיה, רוח מפעימת מפרשים, ולא משקולת מכבידה ומשתקת. לקולנוע יש חשיבות מכרעת בעיצוב זיכרון קולקטיבי .נשר מעיד שבמהלך חייו זעם על ניצולי שואה (שהלכו "כצאן לטבח"), זעם על העולם שאפשר את השואה (מנגנון "העולם כולו נגדנו") וזעם על חוסר הרגישות שלו ושל בני דורו שטרחו באורח כה מופגן לבדל עצמם מניצולי השואה.

חשוב לו לומר: עכשיו הגיע הזמן להפסיק לזעום – הזמן להטמיע ולקבל, לייצר פרדיגמת מוסר ואורח חיים שמושתת על תובנות עמוקות יותר מאלו שהיו זמינות לנו עד כה.

סרטו של נשר הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו. הסרט זכה לביקורות נלהבות, בהן במגזין "Variety" הנחשב שכתב: ״מותח ומרגש, תסריט מרתק, מוסיקה עוצרת נשימה, נלי תגר וג׳וי ריגר הן תגליות אמיתיות, דורון תבורי ויבגניה דודינה נהדרים. סרטו הטוב ביותר של אבי נשר!״ כמו כן, הסרט נבחר להיות סרט הנעילה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, יחד עם "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי", אף הם של הבמאי אבי נשר.

הסרט  הופק על ידי משה אדרי ולאון אדרי, דיוויד מילך, דודי זילבר, אבי נשר ורות כץ, בתמיכת קרן רבינוביץ', מיזם הקולנוע בירושלים וקשת, והוא יופץ בארץ על ידי סרטי יונייטד קינג.

תמונות– איריס נשר. התמונות וקטעי הוידיאו באדיבות סרטי יונייטד קינג.

הסרט:

צילום: מישל אברמוביץ'

עורך: יצחק צחייק

עיצוב פס קול: גיל תורן

מיקס: גרהם דניאל

מוזיקה מקורית: סיריל אופור

מוזיקה מקורית נוספת: אלה מילך שריף, אבנר דורמן

מפיק מוזיקלי:  ישי שטקלר

מעצב אמנותי:  איתן לוי

הפצה: סרטי יונייטד קינג

גופים תומכים: קרן רבינוביץ', מיזם הקולנוע בירושלים וקשת.

מדינה ושנת יציאה: ישראל 2016

אורך הסרט: 112 דקות

שפת הסרט: עברית, אנגלית

שפת כתוביות: אנגלית