ניסויים פתוחים- רומן ביכורים מאת אורלי סיגל

"ניסויים פתוחים"

מאת אורלי סיגל

הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2018

222 עמודים

ניסויים פתוחים – שם נהדר. האם הנשואים פתוחים? אולי הכול פתוח לניסויים? איך זה קורה ומה ההשלכות?

"ניסויים פתוחים" הוא רומן שמשתעשע בשאלה "ומה אם?" ומה אם היה מותר נשים אחרות, גברים אחרים, סקס אחר; ומה אם היינו חיים בשבט, מגדלים ילדים עם עוד ידיים מחבקות, מכבסות ומבשלות.
שלוש משפחות צעירות עוברות לגור יחד כדי לבנות קהילה אלטרנטיבית במרכז הארץ. הקומונה המודרנית שלהם מצטיירת כמבנה חברתי אפשרי לכולנו, אבל מה שמתחיל לצלילי פעמוני הרוח המתנדנדים על מרפסת העץ המשותפת, הופך אט-אט לסיר לחץ של יצרים ותשוקות, שקרים ובגידות.

"עברנו לקומונה כי נמאס. נמאס להתעקש, להיות שונים. מבטים מוזרים, לחישות מאחורי הגב. ככה חשבנו, אבל רק אחרי כן ידענו. זו הייתה תשוקה שחיברה בינינו. תשוקה שהדביקה כאב ונחמה, עד אין סוף, התערבבה, בין כולנו ולקחה קצת מכל אחד. קצת מהאידיאליזם והחרמנות של יונתן, מהיצירתיות של נעמה, מהטירוף והקצב של מרקו, מהידיים הטובות והלב הגדול של בועז, מהיצריות שלי ומהברכה שהביא כל אחד מחמשת הילדים של הקומונה. ובזמן הזה, כשהייתה לנו קומונה, התמסרנו לתעתוע בלי לנחש את הסוף, את האמת ואת הבדידות."

ספר הביכורים של אורלי סיגל מעמיד אחד מול השני משפחה ותשוקה, נישואים ונאמנות, תשוקה ואהבה וערך החברות. רומן סקסי, חצוף, ביקורתי, לא נטול הומור, חכם ופראי שמעמיד למבחן נורמות עתיקות, קורא תיגר על התפיסה הבורגנית לבלעדיות באהבה אך גם נכנע לה, ושאהבה, מזכירה לנו אורלי סיגל במילים מכשפות ובתיאורים רבי קסם, זה כואב.

אתייחס בתחילה דווקא לכתיבה המרתקת, מלאת הדימויים הנפלאים והסוערים, ממש מלאכת מחשבת בכישוף של מילים. קראתי ושאלתי את עצמי, מי את אורלי סיגל? שאפו!

מפליא אותי באופן אישי עד כמה אהבתי את הספר שכן יש בי רתיעה וסלידה מאהבה רבת משתתפים ואינני מאמינה בה. אני מאמינה שמי שרוצה אותה, אוהב פחות ותמיד יש את הצד הנפגע. טבע האדם אינו חולק אהבה וזהו בעיניי שקר עצמי שרק מעצים את הבדידות.

ולמרות זאת, הלכתי שבי אחרי דמויות ספרה של אורלי סיגל שעצם היותו רומן ביכורים – ממש לא ייאמן. המעברים בין גוף ראשון לשלישי הם כסרט קולנוע, מתעתעים בנו ואנו לא תמיד בטוחים מי המספר. להטוטנות של כתיבה.

זמן קצר אחרי שבועז ואחינועם חותמים על בית משלהם, לכאורה סמל הבורגנות, ולאחר שהם צולחים בצורה קצת מקרטעת משבר בנישואין, הם עוברים לגור עם עוד זוג וחבר אחד, בקומונה. לכאורה חיים אידאלים למי שחפץ בכך, מקום של פתיחות, שכולם ידעו הכול על כולם ואין סודות.

הקומונה, בתכנונה הראשוני של חמשת החברים, כיוונה לחיים משותפים של גידול הילדים, חיבור לטבע, מחזור אקולוגי, חזרה לאמא אדמה ומן היפיות רומנטית. חמישה חברים וילדיהם חיים בחללים אישיים ומשותפים, חולקים תפקידים ביניהם, כל אחד תורם לפי כשרונו, חיים באחווה ושלווה, הילדים יגדלו יחד וכל ההורים ישקיעו בחינוך. יגדלו סוסים, דגים, ימחזרו זבל, יגדלו גידולים, יכבסו, יבשלו, יחגגו ביחד חגים וימצאו את מקומם, במקום להרגיש שונים ואאוטסיידרים בחברה הבורגנית. אף אחד לא דיבר בהתחלה על סקס חופשי בקומונה. גם העירום בחופשה הנודיסטית היה כדי להוריד מחיצות ולהתחבר אל הטבע.

ואז החלו סודות ושקרים. הבגידות, הסודות והשקרים מתרחשים כשהכול לכאורה פתוח. חומרי הנפץ והבעירה כאדי רעל מבפנים פולשים לחייהם אט אט בקשרים המורכבים בין האנשים. החיים המשותפים מובילים לסודות ולשקרים, לקנאה, כעסים, תשוקה מטורפת, התפכחות ושינוי עצמי. מתח בין טבעונים לאוכלי בשר, בין בעל שאוהב את אישתו, נמשך בסתר לאחר אך לא מוכן לוותר עליה. הוא עדיין אוהב אותה. חברו הטוב עורג לאישתו במשך שנים וחולק עמה תשוקה נסתרת לסקס אחר. הוא לוחש ומפתה מילולית כנחש אך שומר מרחק פיזי. חברות טובות שעומדות מול מציאות קשה ומתחייבות רק לאמת אחת לשנייה. גבר שחי בין טרוף לשפיות. אפשר לצאת מזה בשלום ובחתיכה אחת? המושב, האקולוגיה, ברכת הדגים, האורווה, המטבח מהווים רקע של אידיליה פסטורלית וניגוד נהדר להוריקנים סביב ובין כולם, הילדים המניעים את העלילה כנול ופלך, הופכים את הספר לכל כך תלת ממדי, מציאותי, מלא ריחות וצבעים עד שהרגשתי כאילו נכנסתי לגור יחד אתם.

כשאיתי התבלבל באמצע ארוחת ערב, בועז נזף בו ואמר, "קוראים לו יונתן, לא אבא."

"אז אבא יונתן ייקח אתכם להתקלח הערב," אחינועם חייכה ברשעות

דבר נוסף שהפליא אותי עד כמה נהניתי לקרוא למרות שרוב הזמן לא חיבבתי אף אחת מהדמויות. לא רציתי, בסגנון הרומן הרומנטי, שבכל מחיר יהיה להן הפי אנד. כל רגע החלפתי מי "הטוב" ומי "הרע", מי הבונה ומי המקלקל, את מי אני רוצה ואת מי אני רוצה לסלק, אך הכתיבה כל כך משכנעת שבסופו שלדבר רציתי עבורם את האושר שבחרו ואף הצלחתי להתעלות על עצמי ולשמוח עבורם למרות שזהו לא ההאפי אנד שהייתי בוחרת לעצמי.

הכתיבה לא נעדרת הומור ועוקץ, אינה נופלת למקום כבד מדי , רבת דימויים מקוריים, אינה מתנשאת או מאוהבת בעצמה. הסצנות הארוטיות הן מהרגישות והטובות שקראתי.

בסופו של דבר כולם עוברים שינוי וצמיחה ואין ממש דרך חזרה אלא קדימה בדרך ל"אושר ועושר" חדש. לא ניתן למחוק את ההיסטוריה אלא ללמוד ממנה.

תשוקות ידועות, תשוקות כמוסות, אידאליזם, יצירתיות, טירוף, יצריות ואהבה. כולם שם במבחן.

"יש לי מקום בלב ליותר מאחד."

וכאן אעצור לפני שאתחיל לספר ולגלות יותר מדי.

אינני יכולה שלא להתייחס לרומן הביכורים שלי, "אהבותיה של אמה", שאף הוא מדבר על בחירה, אהבה ישנה ומוכרת, תשוקה חדשה ומסעירה, בחירה בעצמי או בחשובים לי והאם חייבת להיות בחירה?

נקודת המוצא בספרי אינה דומה לזו של "ניסויים פתוחים". הגיבורה אמה משתעשעת זמן קצר בדמיונה באהבה לשני גברים המשלימים אחד את השני בחייה, וחולמת על משולש שווה שוקיים אך מהר מאוד ניעורה ממחשבות מסוג זה ויודעת שעליה לבחור. גבר אחד מוכן לקבל כל מה שתבחר לתת אך אין לו מה להפסיד. ובעל שלא חולק אהבה ונאמן לה שנים רבות. עליה לבחור בעצמה, במשפחה, במוכר והבטוח, בחדש והמסעיר ואולי כל החוויות שעברה יגרמו לה לראות הכול באור חדש? היא כבר לא אותה אמה הישנה.

שאלות:

האם אפשר לאהוב בו זמנית יותר מבן זוג אחד? האם ההרמוניה בהרכב משולש היא אמתית?

האם אהבה ותשוקה הם שני דברים שונים שיכולים להתקיים בנפרד?

האם הנאמנות שלנו לעצמנו קודמת לנאמנות לילדינו? למשפחה?

מה קשה יותר? לעמוד בעיניים פקוחות מול אמיתות קשות או לחיות בשקרים? מהו ערך הנאמנות?  

אחינועם ואמה עוברות חוויות של רכבת הרים, כור היתוך ותהליך בלתי הפיך. כל אחת מהן אוהבת שני גברים ושואפת להגיע למקום הטוב שלה. משותף מאוד בולט בין השתיים הוא שהילדים לפני הכול.

האם אחינועם תוכל להכיל שתי אהבות?

האם אמה?

ספר חצוף וחכם שלא עוזב אותי. מומלץ לרוץ ולקרוא את "ניסויים פתוחים". אחד הספרים הטובים שקראתי השנה!