לאחרונה אני אצה – רצה, הבטן כואבת מרוב לחצים והראש עובד על אלף תדרים. בין שיווק, יחסי ציבור ומכירת הספר לבין פרנסה באופן כללי, בין רעיונות חדשים ומבט לחו"ל ותכניות מטורפות לאירוע השקת הספר (כבר הבנו שאני דון קישוט). בין מחשבות על הבן המוזיקאי הנמצא הרחק מהבית בטירונות לוחם לבין חברות שהיו ואכזבו. פרגון נשי הוא נושא בפני עצמו, עולם שלם מתקיים מאחורי הביטוי שמסתיר בחובו תכונות נהדרות למול אשליה, מיתוס ומפח נפש.
החודש היה משופע אירועים ותכניות שהדירו שינה מעיניי. חלפו חמש שנים מאז עמדתי לאחרונה מול קהל מקצועי וגם אז, המצגות היו מסחריות ושיווקיות ולא על הספר שלי- הבייבי שכל כך חשוב לי.
מועדון קוראות תל אביב הנפלא והמכובד בניהולה של שירה סובל האחת והיחידה, עשה לי את הכבוד והזמין אותי כסופרת אורחת למפגש ה- 38 של המועדון.
ישבתי שעות על ההרצאה; מה אומר, איך אציג, כיצד אעביר את המסרים שלי ואת רוח הספר בדרך שובת לב, מצחיקה וכריזמטית. בסך הכל אני צריכה להיות אני ולא מישהי אחרת.
כתבתי ושכתבתי דפים על דפים אך בסופו של דבר היה עלי להרצות בלעדיהם, לדבר בגובה העיניים ולשתף את קהל הקוראות.
בחרתי לפתוח בתהליך הכתיבה בן ארבע השנים, מה הוביל לכתיבת ספר ואיך הכול התחיל? על הקשיים וההתלבטויות בהוצאה לאור, גיוס מימון המונים שתבע הרבה אנרגיה, יצירתיות וכוחות, ההפקה לאורך שנה וחצי על קשייה והאתגרים העצומים שלה.
בחלק השני תכננתי לדבר על הגיבורה ועל גיבורי המשנה. צומת דרכים בגיל חמישים ובחירה בין הישן והמוכר לבין החדש והנוצץ. מי היא אמה קליין ומה הקשר שלי אליה? הדומה והשונה בנינו. מניין נבע הסיפור? מה מייחד גיבורה בלוגרית הכותבת בגוף ראשון? מי אהבה את הבחירה או אולי כעסה או נעצבה על ליבה?
ולסיום, הספר כאופרה- שילוב האומנויות: אמנות, אופנה ומוזיקה המשיקים לספר ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
לקראת הערב המיוחל, התקבלו ביטולים רבים של קוראות שלא יכלו להגיע. הרגעתי את עצמי שבמקרה הגרוע אשתה קפה בארבע עיניים עם שירה סובל, המארחת הנדיבה שלי. להפתעתי הגיעו רבות וטובות. פסעתי לסלון, עמוסה בדיסק המוזיקלי של הספר, מתנת הפתעה לכל רוכשת והתקבלתי במחיאות כפיים סוערות ובחיבוקים עזים.
גוש דמעות של התרגשות עמד בגרוני. הבופה המושקע נצנץ לאור התאורה הרומנטית והאווירה לא יכלה להיות מפרגנת יותר. מזגתי לי את הקפה שלי והאוכל יחכה כשהבטן תירגע.
התחלתי את ההרצאה קצת עצורה והתנצלתי על ההומור שמאחר להגיע אך הוא לא אכזב אותי, התעופף דרך החלון והקרח נשבר.
מרגש מאוד לסופרת מתחילה שקוראות ותיקות ומנוסות כמירי פורת , ליאורה רודן, אנדריאה בר יקר וגלית סלע, אהבו את הספר. מירי פורת דברה על הגיבורה וליאורה ציינה את האומנות שבספר, הילה ספרה שנהנתה עמו בדרך לחו"ל (כמו רבות אחרות שנסעו עם הספר לחו"ל ושלחו לי תמונות אתו מכול העולם). אנדריאה הזכירה שלפני כמה שנים בתחילת דרכו של המועדון היו הרבה שכתבו ורק אני הבאתי את המילים לידי מימוש והוצאה לאור.
עצרתי לרגע להודות לקבוצה ולשירה סובל בראשה, שתמכה כל כך בנדיבות ובאהבה בקמפיין המימון לספר וסייעה להגשים חלום. שירה אף ציינה בפני כולם ששמותיהם רשומים בעמוד התודות בסוף הספר. תארתי עד כמה היטיב עמי הליווי הספרותי של שלומית ליקה, כסופרת מתחילה.
הערב הסתיים לקראת חצות בחלוקת הדיסק- הקלטה בהופעה חייה של הרכב הג'אז של איתמר ציון ב"סטנדרטים ג'אז שאמה אוהבת במיוחד".
סינדרלה חזרה הביתה אחר חצות כשגופה מרחף ובנפשה טעם של עוד.
מועדוני הקריאה, אשמח להתארח גם אצלכם!
בחול המועד סוכות עליתי לירושלים לחנות המיתולוגית "דני ספרים". שוב הבטן כואבת מלחצים והעיניים עייפות וטרוטות לאחר יום עבודה עמוס. העמסתי הבגאז' בכל טוב ולקחתי עמי את יהודה'לה, הנהג הנאמן ואת שירה, העוזרת שלי לענייני הכול ויחד יצאנו למשימה-
"סופרת מתארחת" בפעם הראשונה
כשאמתחתי שופעת כל טוב, נסעתי לפגוש את תושבי ירושלים והסביבה אותם הזמנתי במשך שבועיים בטיזרים ברשתות החברתיות, כדי להכיר, להתחבק, ללגום תה אפרסק ותה לואיזה ולימונית קפואים ומזמינים ולהתכבד במבחר מאפים אנגליים מפנקים, להצטלם, לקשקש ולרכוש ספר עם הקדשה אישית בליווי סימנייה מהודרת.
אפרופו טיזרים… תודו שעבודת הפוטושופ שלי השתפרה 🙂
אינני יודעת מה אתכם אבל לא קרה שהגעתי בירושלים ליעד במכה ראשונה. המדהים הוא שזה לא הביקור הראשון שלי בחנות ולמרות זאת האוטו בשלו, הווייז בשלו ואנחנו נוסעים דרך מאה שערים ומגיעים בעשרים דקות איחור שעולים לי בבריאות.
ישראל מ"דני ספרים " הוא משהו מיוחד. כבר בדרך שאל מה אני צריכה ומה להכין וכולו שופע טוב לב ופרגון. התמונות מדברות בעד עצמן.
ההתנהלות בחנות הזכירה לי קצת את שבוע הספר בכיכר רבין. סופרת מתחילה צריכה להציג את עצמה, לספר על הספר בקצרה, לדבר עליו בהתלהבות ובאהבה. לפגוש נשים מכל המגזרים והגילאים- אמהות לתינוקות שזה עתה נולדו ועד הגיל השלישי, הוותיקות בקריאה. אני מסתובבת וממליצה גם על ספרים אחרים וכולם מתחילים לשאול אותי שאלות על ספרים. הכי כייף להציע כיבוד ושתייה לעוברים ושבים בחנות שנכנסו מעולפים מצמא 🙂
אבל השוס של היום הייתה עוזרתי הנאמנה שעמדה ברחוב יפו העמוס עם ספר ביד אחת ופוסטר הספר ביד השנייה והסבירה לכל העוברים ושבים שכדאי להם להיכנס ל"דני ספרים" ולהכיר את הספר המדהים ביותר בעולם של אמא שלה, הסופרת הנפלאה.
רבים שאלו אותה האם הציור בפוסטר הוא שלה והאם הדמות בספר זו היא המצוירת והיא היטיבה לשלוח אותם מאה מטר קדימה לחנות דני ספרים ולהכיר את הסופרת שבאופן יוצא מן הכלל, חותמת על ספרה.
חבל שדווקא לזה, אין לי תמונה!
על תכניות לערב השקת הספר וחוויות מטורפות אחרות, מיומנה של הסופרת העצמאית (דון קישוט כבר אמרתי), אספר בפוסט הבא ועד אז-
קישור דף הספר לרכישה-
אהבותיה של אמה – דף הספר למכירה
הי רוית,איזה מרגשת שאת.כולך מלאה תשומת לב לפרטים הקטנים,היה מפגש מהנה ביותר ואפילו לא הספקנו לגעת בקשר המיוחד שלך ושל אמה.כתבת נפלאובהצלחה בהמשך