חמישים הוא השלושים החדש, אך הוא אינו ירח דבש!

הבוקר קראתי על הבשורה הנפלאה של מיכל זוארץ וגוש חנק את גרוני. כמה נפלא לקרוא שבגיל חמישים היא חובקת בת, מאם פונדקאית, בארץ, ושם התינוקת עם עיניי התכלת- אמה.

מה יש בגיל חמישים הזה שטורף את הקלפים וגורם לנו לחשב מסלול מחדש? דברו הרבה על ארבעים, אך בארבעים הייתי רחוקה ממשבר. הקריירה הייתה בנסיקה והתאומים טרם נגמלו מחיתולים.

גל שלם שוטף את הקולנוע ואת הספרות, שגילה את הגיל המופלא הזה – עשור החמישים. זוכרים את “חמישים זה השלושים החדש”? “לגור בבית של אמא”? ספרה של אליסון פירסון: “כמה קשה זה כבר יכול להיות?”. גיל בו הכול עוד אפשרי, המראה עדיין זוהר ומקרין סקס אפיל והעולם סביבך מתייחס אליך כאל מיצג ארכאולוגי- מוזיאוני.

בספרה הנפלא של אליסון פירסון, "כמה קשה זה כבר יכול להיות", אנו מכירים את קייט רדי לפני יום הולדתה החמישים. ילדיה הפכו  מתבגרים בלתי נסבלים, הבריאות של אמה וחותניה בסימן שאלה, בעלה מזה דור, מפסיק לעבוד והופך לגורו הזוי- חובב בריאות, שרואה רק את עצמו ואנו מייחלים שילך לדרכו, ושוק העבודה? כדי לחזור לעבוד ב'סיטי', במשרה נחותה בהרבה ממה שהייתה לה בעבר ותחת בוסים צעירים ולא הכי מוכשרים, היא נאלצת לשקר את גילה ולהפוך לבת 42.

אם חשבתם שלשקר זה קל, יש לקיית חדשות עבורכם. שקר זו משרה של 24 שעות ביממה. כל פרט יכול להוציא את האמת לאור.

היא מכינה לבתה שיעורים ומדברת עם קול פנימי אותו רק היא מכירה. כשחשבה שזאב התגלח במכשיר שלה ומסתבר שבעלה גלח אתו את הרגליים, בהיותו מכור כבד לאופניים, בכיתי וצחקתי יחדיו.

לא נשכח את הצלע האחרונה- לקוח/מאהב ישן שלה המגיח שוב לחייה כשהיא בשיאן של תופעות ה"טרום-בלות".

ספר שנון, עם הומור מריר מתוק, לא משעמם לרגע ושווה אף קריאה שנייה ושלישית.

בסרט הצרפתי החדש, "חמישים אביבים", אורור (תרגום לעברית- אלת השחר) היא יפה וטובת לב. אין לה את השיק הפריזאי המופגן והידוע. הלבוש שלה שמרני, המידה לפחות 42. היא פרודה מבעלה שכבר מנהל קשר עם אישה חדשה ויש לו ילדים קטנים ממנה. הילדה הגדולה שלה בזוגיות והצעירה עוד חיה עמה בבית. עם חבר. היא לבד, קשיי הפרנסה מעיקים ויש לה חברה טובה, קצת אקסצנטרית ונאמנה.

בסרט הטראגי- קומי המון משפטים חכמים. כשאורור בוכה, גם אנחנו בוכות אך מהסיבות שלנו. האמפתיה, ההזדהות האישית והחמלה שלנו כלפיה מושלמים. אנו אחיות לאותם חיים משוגעים וחסרי הגיון. יש לה (כמובן) בוס חדש טיפש, ארוגנטי וצעיר שלא חוסך הזדמנויות להשפיל אותה, דוחף אותה להתפטר ובוחר עובדות בנות עשרים. מנהלת כוח האדם, האמורה לסייע לה למצוא עבודה, נמצאת בעיצומה של התקפת גלי חום ויורדת מהפסים, הבת מרגישה שהיא כוכב משנה כשמגלה בבדיקת ההריון שטכנאי הUS היה חבר רומנטי של אמה מהעבר הרחוק, עוד לפני בעלה.

באחת הסצנות האהובות עלי, רואים אותה רוקדת לבדה בבית ונזכרת ברגעים שהבנות היו קטנות וכולן רקדו יחד בסלון והשתוללו יחד במיטה. אהבתי שהיא נותנת לבתה הצעירה לעשות טעויות וללמוד מהם לבד. אני כבר הייתי מטפסת על הקירות כדי שבתי לא תעזוב לימודים בשביל נגן רוק. כשהיא פוגשת באהבה ישנה, שום דבר לא הולך חלק ויש מספיק מהמורות בדרך.

לסקירתי המלאה לסרט-

חמישים אביבים- הגיל שאפשר להתחיל

רומן הביכורים שלי, "אהבותיה של אמה", נפתח למחרת יום הולדת החמישים של אמה, הגיבורה. היא יוצאת לבדה להרפתקה קטנה בפריז כדי לנשום תרבות, לספוג אמנות, להרגיש מוזיקה, לגעת באופנה. לנקות את הראש ולשנות אווירה, לכתוב חוויות ואולי אף לפרסם אותן, בבלוג שלה: “אהבותיה של אמה”.  יתכן שעבורכם זה טריביאלי אך עבורה זו הפעם הראשונה!

בעלה לא בגד בה עם בת שלושים ולא הפך לגורו בריאות אקסצנטרי. המשרה שלה לכאורה היא משרת חלומות- אוצרת תערוכות בבית מכירות פומביות. ילדיה המתבגרים מאוד מוכשרים ולא הפכו לבלתי נסבלים. יש לה אימא מדליקה הרחוקה מלהיות מופרעת.

היא יודעת להתלבש ועדיין יפהפייה אך כבר לא מרגישה כך: בעיניה הגוף החטוב קמל, הזוהר הועם, והערך העצמי התפוגג. שנים של נישואין בהם התשוקה והריגוש העלו אבק, חלומות שנשכחו, בוס מתעמר ומלחמת קיום יום יומית מביאים אותה לנקודת אל חזור.

בגיל חמישים, כשהקמטוטים תחת העיניים מאשרים וצוחקים עליה יחד עם השורשים, שצריך שוב לצבוע, מקננת בה התחושה  שההזדמנויות מכול סוג, הולכות ומצטמצמות. היא קשורה לבעלה בעבותות מזה עשרות שנים והם חולקים היסטוריה ארוכה וחברות אמיצה. היא לא חיפשה הרפתקה סוערת. אצלה הכול מתוכנן, ספונטני היא מילה גסה וטבלת המשימות שהשאירה על המקרר מכילה לוח זמנים שלא יבייש לשכת שגריר.

פגישה מקרית ולא אלגנטית במיוחד עם גבר אנגלי, שרמנטי ויפה תואר זורקת אותה כבמכונת זמן לימי הנעורים ותכניות החופשה מתחילות להשתבש. אך בעצם אפילו לא לנעורים אלא למקום אחר, חדש ומסעיר. לחוויות שלא הכירה ולתחושות ולמקומות שהיא לא זוכרת אם אי פעם היו לה. אט, אט היא משתחררת מעכבות והופכת, רחמנה ליצלן, לספונטנית. שמי השגרה האפרוריים נצבעים לפתע במריחות מכחול עזות, חזקות וחושניות של מאטיס וקנדינסקי, החושים מתחדדים, החוויות מתעצמות, היא מחוזרת, נחשקת, נערצת, מקבלת מתנות מופרכות ויד נעלמה או מלאך שומר דוחפים אותה ועוזרים לה בקריירה ססגונית וחדשה. היא בפנטזיה, בלונדון ובפריז, היא על השטיח האדום, רוקדת ביער בולון. הצרפתים כבר אישרו ש"חמישים הוא השלושים החדש".

נפלא? לחלוטין לא!

היא אוהבת את בעלה, הילדים עבורה במקום הראשון, לא מתאים לה לטלטל את הספינה. היא אוהבת שני גברים, האחד בתשוקה בוערת והשני בלב ובנפש. היא בצומת דרכים, בבחירה בין המוכר והבטוח לבין החדש והנוצץ. האחד מיצג את המציאות, השני את החלום. האם אחד אמתי והשני אשליה? האם יש בחירה אחת טובה? באיזה מחיר? האם זה אנוכי והאם מצדיק לפגוע באהובים עליה?

אמה קליין בצומת דרכים, בעיצומה של הרפתקת חייה. היא חיה את הפנטזיה אך בניגוד למה שסיפרו לכם, היא לא ירח דבש.

רומן הביכורים ייחשף לראשונה בשבוע הספר, ככר רבין. 5.6.2018- 16.6.2018

נפגש ונתרגש!