קפה וכריכון בחוץ. אפילו על סלט קטן בפינת רחוב אני חולמת. ודיזינגוף? והים? וסיבוב באוטו בלי מטרה ולהגיע בסוף ליפו, לסחלב ולקצת פשפשים?

הרגשתי שזה המפלט שלי, שאני מנקזת את הרעלים מחיי בכתיבה ומעבירה אותם אל הנייר. חלק מהפסקאות נותרו על מפיות בתי הקפה 

בתחרות יוצאת דופן, אותה יזמה גלריית העיצוב דליה ארמוני, אותגרו לעצב ספרייה ביתית אחד עשר מטובי האדריכלים והמעצבים בארץ, מנקודת מבט עיצובית וייחודית, על פי טעמם וסגנונם האישי

אני רוצה לספר לכם על משהו שגיליתי ומתאים לכל מי שכמוני ואוהב הצגות, קונצרטים, מחול, ספרים, הנאות והופעות…

החודש היה משופע אירועים ותכניות שהדירו שינה מעיניי. חלפו חמש שנים מאז עמדתי לאחרונה מול קהל מקצועי וגם אז, המצגות היו שיווקיות ולא על הספר- הבייבי שכל כך חשוב לי

ג'יימס היה יודע להעריך את היופי הזה ואחרי שעתיים לוקח אותי למלון ממילא, משקה אותי בשמפניה שהולכת טוב עם תותים וקצפת ועושה איתי אהבה כל הלילה מול מגדל דוד המואר

שם נהדר. האם הנשואים פתוחים? פתוחים לניסויים? איך זה קורה ומה ההשלכות? הם עוברים לגור בקומונה, לכאורה אידיליה, מקום של פתיחות, שכולם ידעו הכול על כולם ואין סודות